לאחרונה אני שומעת הרבה
את המילה '' רגרסיה''.
אני לא אוהבת אותה.
קשה לי איתה.
מילה מאד לא מאפשרת.
מילה שצובעת הכל בצבע אחד.
התפקיד שלי כקלינאית תקשורת
הוא לחפש לפעמים אפילו עם זכוכית מגדלת
נקודות אור ואז להאיר אותן בגדול.
ולהחליף את סימני הקריאה,
בסימני שאלה.
האם זאת אכן '' רגרסיה''?
האם חוסר השגרה שהילדים חווים,
במיוחד ילדים מיוחדים,
שגורמת להם להגיב באופן מסוים,
זאת ''רגרסיה''
או זאת בעצם קריאה לעזרה
'' בבקשה תתווכו לי את העולם טוב יותר'' .
עד כמה אנחנו נבהלים מהבהלה של הילדים
ועד כמה התפקיד שלנו, המטפלים, משמעותי בלהחזיק את ההורים כדי שהם יחזיקו את הילדים שלהם.
כך שההורים יוכלו לראות את מגוון הצבעים של הילד שלהם.
היום יותר מתמיד.
הכנתי סיפור קצר שאולי יעזור גם לכם להסביר לילדים מדוע הם (וגם אנחנו) מבולבלים.
בתקווה לימים שקטים וטובים יותר.
מתי אני הולך לבית ספר - בשביל השפה
.pdf
הורידו את PDF • 1.74MB
