כמה פעמים יצא לכם לראות ילד או ילדה שעומדים בצד, מסתכלים על כולם משחקים, ופשוט לא מוצאים את הדרך פנימה? או שהם מנסים להצטרף, אבל עושים את זה בדרך שנחווית על ידי האחרים כלא נעימה? אולי אפילו אגרסיבית? הרגעים האלה, שבהם הילדים חווים תסכול חברתי, הם מהמורכבים ביותר עבורם ועבורנו, המבוגרים שמלווים אותם. כדי שילד יוכל להשתלב במשחק, הוא צריך להבין מה החברים שלו מרגישים כרגע, לזהות מהם חוקי המשחק שלא בהכרח נאמרו בקול, ולדעת איך להביע את הרצון שלו בלי לעורר התנגדות. זו מיומנות שפתית וקוגניטיבית...